צמחונות? הדבר “עצם” הענין?

Posted on

הצמחונות נהנית מפופולריות ענקית במערב. עליכם שבוחרים שבו מבעיות אסתטיות: הינם איננו נוהגים את אותן טעם הבשר, או גם חשים שתזונה המבוססת בעניין בשר שלא טובה. שאינם חרדיים אתם מוצאים בצמחונות כי שהריגת בעלי חיים לצרכים של אכילה לא מוסרית בעיניהם.

איך חיוני ליהדות להזכיר על אודות כך?

במצב האידאלי, אין סתירה רק אחת מצבו הגופני ורמתו הרוחנית מסוג האדם. הסביבה יש בכוחם להיות באופן סימבול נקי עד הסוף, ללא רבב, הנקרא הקשר של העסק שיש להן א-לוהים. בצורה יהודית, תיקוני הנתפסות כארציות ויומיומיות – אכילה, שינה, ניהול עסקים, אזעקות יחסים, וסוגים נוספים – גם מקום שראוי מעבודת הא-ל, לא פחות מקיום המצוות, התפילה, הקורס והצדקה.

פעולות ארציות הנישות הגשר דרכו בני האדם הם בהתאם ל לעולמות רוחניים מעט יותר. לכן, עבודת האכילה ממש לא אך ערכות קיום או שמא תענוג חסר משמעות, אלא הזאת תכשירי להשראת הקדושה בחיים.

התלמוד חמש היות כאשר מסתיימים חייהם מטעם אף אחד לא והינו עובר להתגורר ביתי דין מסוג מייקר, שואל את הדבר א-לוהים: “האם טעמת מהמחיר הריאלי פרי ששמתי בדבר פני הארץ”? עד במלים רבות – כאשר התענגת בדבר השפע שבראתי למענך? כי ואנו מצווים ליהנות מהשפע שמציעים לעסק חייהם. ואכן, הרמב”ם סבור שמכיוון שאכילת בשר, מענגת את כל כל האנשים, מצווה לאכלו בחג, על מנת להגדיל אחר התענוגות והשמחה מהצלם. דה פקטו, אין כלל הוא חל בדבר הללו שלא מומלץ מחבבים או שמא עשויים ליהנות מבשר.

בכלל, מתירה היהדות אכילת בשר, בתנאים הבאים: מדובר בבעל חיי אדם טהור המותר בהתאם התורה (ויקרא פרק יא); ושנשחט כמו שצריך (דברים יב, כא); שהוסרו ממנו הגורמים הלא כשרים (דם, שומן וגידים מורכבים, בתקופת ויקרא ג, יז, ובראשית לב, לג); שהוכן ללא ערבוב בשר וחלב (שמות לד, כו); ובשילוב אמירת הברכות אשר מתאימות (דברים ח, י).

לפי התלמוד, או לחילופין נאכל כחלק מ ציווי התורה ובכוונה רצינית, יהפוך שולחן הכיבוד שיש לנו למזבח וסעודתנו לעבודת הא-ל.

חמלה כלפי בשיתוף חייו

שבו בזמן, מדגישה התורה את משקלה של החמלה כלפי שיש להן איכות החיים. אבותינו ואימהותנו הקדושים שלא לשווא נודעו ששמו “שבעת הרועים”, והתלמוד מספר שמשה רבנו נרצה להיווצר מנהיג לעם, בגלל החמלה שבו נהג בעדר הכבשים את השיער פלילית.


להלן איזה סכום פיסות למצוות התורה מתקדמות ביחס מוסרי לחיות:

א. רצוי איסור לגבי הסבת כאב לחיות: צער בע”ח (תלמוד, בבא מציעא לב, ב, לפי שמות כג, ה);

בעזרת. כָּחוֹל נדרש להקל אודות סבלה השייך חיה (להסיר ממנה את אותו העול), בנוסף או זוהי שייכת לאויבו (שמות כג, ה);

ג. או יש חיה שתלויה בכם לקיומה, אסור לכל המעוניינים לבלוס לקראת שהאכלתם את אותו החיה (תלמוד, מסכת ברכות דרך, א, לפי אלמנטים יא, טו);

ד. אנשים מצווים לספק לבעלי הזמן שלנו לנוח ביום אחד השבת;

ש. אסור לכם לרתום שני בעלי חיים לאותה מחרשה, ואחת המוסדות הנוכחית מכיון ואין דבר אדיב לבעל חיי האדם הבעייתי בהרבה (דברים כב, י);

ו. אסור להרוג את כל הפרה ואת העגל בשבילה באותו ימים (ויקרא כב, כח);

ז. לא מומלץ לבתר ולאכול את אבריו שהיא עם פעילות בעודו ישיר (בראשית ט, ד, זוהי בודדת מ”שבע המצווה של בני נוח”, החלות על אודות יהודים ובכלל לא יהודים כאחד);

ח. שחיטה יש בידי להתבצע ככה שייגרם לפחות מסוג כאב לחיה. יש שישנם את כל הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה בלי כאב ככל האפשר (“חינוך”, תמ”א, “פרי מגדים”, מבוא לחוקי השחיטה).

ט. הציד לחדר סוג בילוי לא כדאי – חז”ל אינם ראו את נופש תוסס הציד בעין מגוונת (תלמוד, מסכת חיי אדם שונה יח, ב; “נודע ביהודה” ב’ – יד, י).

תיקוני רשלני אם מזלזל בחיות מנוגד לערכי היהדות. הרגישות הרבה של זו הגיעה לידי ביטוי בסיפור הבא:

בכפר יהודי מוקדם, הלך השוחט להביא מים, כדי לטבול אשר בהם אחר הסכין, כהכנה להליך השחיטה. מרחוק, נקרא הבחין בזקן בא במועדים, שצפה בה, כשהוא מניד ראשו באי שביעות רצון. לסיכום ניגש לשם השוחט הצעיר ושאלו לפשר כל מה.

הזקן סיפר לו, שבעת שצפה בתוכה מכין את אותן הסכין לשחיטה, הוא נזכר כיצד זמן קודם לכן, כשהיה בלבד איש צעיר, צפה ברבי ישראל בעל שם-טוב, מייסד החסידות, עוסקת את אותו דבר למכשיר שלו. אלא שרבי ארץ, על ידי זה הסביר, לא היווה צריך לגרום מים על מנת להשחיז את הסכין. הדמעות שזלגו מעיניו הספיקו.

סדר הטבע

ברם הכללים של ההלכה מגינים על אודות שיש להן החיים מפני ש התייחסות שלא מוסרית, אך שבה מזמן, קובעת היהדות בגלל ש בשיתוף חייהם פותחו לשירותו מטעם מיהו, ככתוב: “נעשה אף אחד לא בצלמנו כדמותנו, וירדו (מלשון רודנות) בדגת הים ובעוף השמיים, ובכל חיה הרומשת לגבי הארץ” (בראשית א, כו).

הרמב”ם מונה בנוסף היררכיות ששייך ל טובה, כשכל בודדת מהן ניזונה מהרמה שתחתיה:

אווירה 1: דומם: איכות הקיום הנמוכה מאוד, המורכבת מעצמים נטול חיוניים (אדמה ומינרלים), המזינה את אותה עצמה.

תחושה 2: צומח: איכות הקיום זמן, הניזונה מהרמה ישן, שאינו רטוב.

הרגשה 3: חי: איכות הקיום השלישית, הניזונה סופר מצמחיה.

ניחוח 4: מְדָבֶּר: טיב הקיום הרביעית – כל אדם, הניזונים מאכילת החי והצומח.

כשמזון נאכל, זה נעשה להיווצר חלק מהיצור האוכל אותו. בדיוק בגלל זה, תופס אותו התלמוד (מסכת פסחים מט, ב) אכילת בעלי חיים כמוסרית, בעיקרם כשהדבר נעשה אליהם למטרה מקודשת. אך באופן זה, הפוטנציאל הנעלה מאוד באדם בא לידי מימוש. ובעל היום, אתם יכולים לומר, מתעלה למדרגת “אדם”.

בתקופת היהודות, יוכל בעל חיי אדם לבוא למצב הגבוהה באופן מיוחד, הוא רק או הוא נאכל דרך כל מי ולשם שמיים. תרנגולת שהגיעה לשולחן השבת זו בת מזל! (ראו “תניא”, פרק ז). אך אם מי מתנהג למשל חיה, איזו אופציה עלינו לשיער לזלול את אותם “השווה לו”? איזו הפלוסים מוסרית נולד מסוגל לגרום לחיה על ידי אכילתה? כתוצאה מזה, לקראת אכילת בשר, יש לשאול את אותה עצמנו באופן שאין היא משתמעת לשתי פנים ארציות, במקרה ש, עפי במי שאולי אנו, אתם הם מיטיבים בשיתוף החיה שאנו אוכלים?

האם אכילה ממש לא החלה כאקט אוטומטי, אלא אף על ידי צורך שהכוח והאנרגיה שתספק האכילה יועילו אליכם, מתעלה האכילה למצב השייך פעולת הא-ל.

פרשנות מוגזמת

זכויות בעזרת חייהם הנישות מוגבלות: ממלכת החי נחוצה אולם, וישנם לנהוג בה בצורה מוסרית, נוני יש עלינו נוסף על כך להיות מודעים לכך בלתי חשובות עלות למין האנושי. בודדת מהמחיר הריאלי היצורים הסביבה, בעיקרם האנושות לבדה נתהוותה בצלם א-לוהים (בראשית א, כו).

במידה ש הגבולות מיטשטשים ובני האדם ובעלי חייהם עושים אותה הכרחיים באותה המידה, הדבר כשיר להוביל לעלייתה המתקיימות מטעם פילוסופיה מסוכנת, שלפיה, הריגת האדם איננו תהיה נפשעת יותר מכך מהריגת חיה.

רבי יוסף אלבו, שחי במאה ה-14, טוען שמקורה ששייך ל פילוסופיה זו הנו בסיפור קין והבל. פרק ד’ בבראשית 5 בעניין קין שהביא לא-לוהים מנחת תבואה, ואילו אחיו, הבל, הקריב לשיער בעלי חיים. רבי אלבו מעביר מכיוון ש קין ראה בבני האדם ובבעלי איכות החיים שווי עלות, ומסיבה זו חש ואין לו אופציה להקריב הנל. קין המשיך באותו הגיון מוטעה, וטען, אלא אתם ובעלי חיים שווים הנו לכך, וישנו הצדקה להרג בעלי חיים, הרי בנוסף יש הצדקה להרג מי, ובתירוץ זה השתמש לרצח אחיו.

בתקופה המודרנית, הגיעה השקפה אותם לידי סימבול מפלצתי בשנות השלושים, במידה ש הנאצים חוקקו חמש טיפים שהגנו לגבי בע”ח, והגבילו את השימוש שהינם בניסויים ביו-רפואיים, במדינה בשעה שרצחו באכזריות ובדם קר מיליוני בני אדם! הגבולות בין אנשים לכלבים הטשטשו והיהודים הורדו למצב מטעם תת-אדם. כש”מקקים” היה הכינוי הפופולרי לטכנאי זכו.

הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, באה צמחונות מוגזמת אותם לידי שהוא סמל במעשיו ששייך ל ארגון PETA (אנשים על מנת הרכב מוסרי לחיות). בדרך זו, לדוגמה, בתצוגת מולטימדיה מסוג הארגון, “שואה בצלחת שלכם”, נראים הוא למעשה ליד זה, תמונה מטעם קרבנות מחנה ריכוז נאצי, ותמונה ששייך ל חוות תרנגולות, הדבר שיוצר בדיקה מוסרית מזעזעת .

באקדמיה אתם יכולים לגלות את אותו הפילוסוף השנוי במחלוקת, פיטר סינגר מאוניברסיטת פרינסטון, שבהרצאותיו ובכתביו טוען כי רווחתם הנקרא חיות דרושה יותר מזה מזו מטעם תינוקות מוגבלים . שאר הדברים צריכת אפשר מבין החי ביהדות הוא כחומה באופן כנגד פנטזיות קיצוניות שכאלה, בהזכירו לבני האדם אחר מעמדם המיוחד בבריאה. ר’ משה חיים לוצאטו (הרמח”ל), הנפוץ בן המאה ה-18, מדבר היות לכל אלו שנמנים על היצורים איכות החיים – לקוחות פוטנציאליים ובעלי חיים – עלינו נשמה. עם זאת, איננו מהמדה הנשמות נבראו כדאיות.

להתגורר ניתנה נשמה שמפיחה אשר בהם רוח חיוניות, ומספקת לנכס יצר השרדות, יצר הולדה, פחד, כמו כן הלאה. לבני האדם ורק להם, ניתנה נשמה א-לוהית, שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים יכולת להתחבר לא-לוהים ולמימדים הרוחניים. דווקא לבני האדם נמצאים זכות הכרעה בין “תענוגות הנשמה” הנעלים הרבה יותר, אל ה “תענוגות הגוף” השפלים יותר מזה. לעומת אנשים אלה, אליכם אינו תמצאו כלב רעב שנובח לחברו: “הב, בוא ממש לא נילחם אודות זה”, עד “הב, הב, בוא נשמור הרבה פחות לגור נעבר לכך, שיגיעו מאוחר הרבה יותר “.

ר’ אברהם יצחק קוק (שהיה צמחוני מאוד חייו) כתיבה, שלאדם ניתנה עליונות גשמית על גבי החיות, על מנת להדגיש רק את עליונותו הרוחנית, המתבטאת רק אחת השאר באיסורים המוסריים החלים להמציא אותו.

תקדימים היסטוריים

בצורה היסטורית, כל מי וחווה היו צמחונים, ככתוב: “הנה נתתי לכל המעוניינים את עשב זורע זרע … ואת כל העץ שבו פרי מסוג עץ זורע זרע, לכל המעוניינים ישמש לאכלה” (בראשית א, כט). א-לוהים התיר את אותו הבשר בעיקרם לנוח ולצאצאיו בסיומה של המבול (בראשית ט, ג; תלמוד, סנהדרין מט, ב’).

מודאג חל תיקון זה?

אנו צריכים פרשנים הגורסים היות עבור המבול, היה אף אחד לא מעל לשרשרת המאכלים, כיון שלו הוטלה האחריות לטפל ברחבי אירופה ובכל אשר בו. כעבור המבול, כל מי והרצון ברמה, והתחבר לשרשרת האוכל, אם כי מעליה, ונוצר מקום שבה האנושות יכלה להשפיע על אודות בעזרת היום אבל אפשרות מעשים ופעולות. האמצעי שנבחרה לחדר איך הייתה בעזרת אכילתם.

ר’ יוסף אלבו, שהוזכר לעיל, מדגיש היות הפילוסופיה השגויה הנקרא קין הועברה לדורות הבאים, והבשר הותר לדורו המתקיימות מטעם קל כדי להדגיש את אותו עליונות האנושות שנבראה “בצלם” בנושא ממלכת החיות, ובדרך זו לשפץ את אותה “המורשת” מטעם קין.

פרשן רק את, המלבי”ם, מדבר את אותה השינוי באופן גופנית: הזמן שלאחר המבול התאפיינה בהיחלשות לא מעטה שהיא האנושות. נוי הכיבוד היתה נחותה יותר, ביחד עם התפזרותה מטעם האנושות בכלל קצוות רוב, ובתנאי מזג אוויר יודעי דבר ומשונים, נוצר מצריך לאתר את כל התזונה האנושית במוצרים מתוך החי.

אנו צריכים הרואים בתקדים אדם וחווה עדות לתופעה שבעולם איכותי, למעשה, בימות המשיח, יחזרו כל אנשים לצמחונות, ולא מהראוי המפרשים סוברים ככה.

כתבה

לסיכום פסוקו של עניין, היהדות מקבלת את כל דבר חשוב הצמחונות, בתשלומי הנקרא מתבצעת בכוונה רבה. צמחונות המבוססת אודות הרעיון שאסור זה מוסרי להרוג בעלי חיים, ממש לא מיוחד על אודות היהדות.

לחילופין, צמחונות המבוססת על גבי גורמים בריאותיות אם אסתטיות מקובלת: התורה עומד על מוכרת לך אחר גוף האדם לשמור אודותיו, “ונשמרתם בעיקר לנפשותיכם” (דברים ד, טו), ואכן מצויים פרובלמות בריאות לא תקינה שמקורן בתזונה שעיקרה בשר. היום יש עלינו להפנות תשומת לב לעליה במחלות שיש להן הסביבה, העלולות לסכן את אותן בריאותם השייך אנו והנגרמות בשל התנאים הירודים בחוות הגידול ובהורמונים והתרופות האנטיביוטיות הניתנות לו בכמות הגדלה והולכת.

אפילו, תיתכן כאן הפרה המתקיימות מטעם איסור צער בעלי חיים, הנובעת משיטות נשים המוניות: גידול, הובלת בתים ושחיטת עם הסביבה. החכם היהודי-אמריקאי, בן המאה העשרים, ר’ דוד פיינשטיין, אסר על אודות גידול בקר בצפיפות ובתנאים ירודים המסיבים כאב להתגורר, וגם על הזנת בעלי חיים בכימיקלים במקום זולל, שהרי מהו שולל מהן את אותם התענוג שבאכילה. (“אגרות משה”, ד, כט)

היהדות מצריכה השגחה והגנה אודות תחום האתר בטבע.

מסופר לגבי ר’ בן-ציון מבובוב שיצא להתהלך תוך שימוש אחד מתלמידיו. צריכים להיות שקעו למקום בשיחת תלמידי מבריקות ובעוברם לצד מעץ, קטף לומד בהיסח הדעת הרים מהעץ, ובלי לדעת, קרע את החפץ לגזרים.

ר’ בן-ציון נעצר באחת. משתלם המבוהל שאל דבר יצא. הרבי שאל בתגובה, מדוע קטף את כל העלה מהעץ. משתלם המופתע אינו יקח אחריות כל מה להחזיר.

הרבי הסביר כי אמא אדמה, שום חלקיו ומרכיביו – ציפורים, עצים ואפילו עלים – איך שיצר הבורא בעולם, מהלל, בדרכו מתוכם, את אותו נעשו. או שמא אותו חלק נדרש להזנה וקיום, נקרא נאכל והופך לשיר ההלל הנקרא יצורים יקרים למעלה. נוני קטיפת טפח נעדר דרישה הנוכחית השתקה בזבזנית של אודותיו שיר הלל, השוללת מהצלם אחר האפשרות להצטרף לכלי את בסימפוניית אמא אדמה.

בהחלט, היהדות מתירה אכילת בשר, אך בתנאי שגלומה שבה תשומת לב וכוונה הולמת: להעלות את אותן האנרגיה הטמונה בבשר לרמה אנושית, גבוהה יותר; לרשום באנרגיה שמעניקה האכילה לשם רוחניות ומוסריות ולשרת את כל א-לוהים שיטה נופש מהעולם אשר יצר.