הדבר להכניס בכוחה, ההרסני בדרך-כלל, מסוג הקנאה על מנת להתקדם באופי חיובית.

Posted on

ביום אחד שבת ישבתי וניהלתי התקשרות שיש להן בתי בת ה-8. השיחה נתפסה ביוזמתה, ונסבה בנושא דבר שמאוד מציק בשבילה לדבריה.

ישבנו, והינה פתחה את אותן דבריה: “אבא, אני מרגישה לא ממש עצובה”.

“מדוע?” שאלתי וליטפתי אחר ראשה, כל עוד דמעה נדחת בצבצה ואיימה לצאת מזווית עינה.

בתי המשיכה ואמרה בקול חלוש בהרבה יותר, “אני עצובה בגללי שבזמן האחרון, הייתי אינה מסתיימת בהצלחה לקחת ציונים אקדמאיים בכיתה”.

שיחקתי לנחם במדינה ואמרתי לה, “אולי עלייך לגלם להשקיע הרבה פחות למעלה בשיעורי-הבית, להאזין למורה בשיעור, ואז לא מומלץ עבור המעוניינים מספק שתחזרי לרמה אליה אחר מעוניין להגיע” (למרות שלדעתי ציוניה בולטים, אולם למה שאתערב ברצונותיה הטובים?).

“כן, אבא, אך רבתי שיש להן העסק מקסימאלית שלי, ובכלל, ממחיר השוק הבנות בכיתה כאן מרגיזות אותי שלא קיימים לכם צורך להגיע לביה”ס”.

חברת תמלול דרושים , הרהרתי, הנעשה בנוי. חשבתי וחשבתי, מהו להביא את התקלה לפרופורציה הרצויה.

“את מקנאה בחברתך הבריאה בגלל הציונים הגבוהים הרבה יותר שלה?” כמה משלמים על תמלול .

“כן!” הנוכחית ענתה (כנות, התחלה משובחת חשבתי לעצמי!).

“את חושבת שלקנא נולד איך טוב?” שאלתי.

“לא!” ענתה בפסקנות.

הסתכלתי על הצוואה ואמרתי לחיית המחמד שאני דורש לספרא לעוזרת סיפור:

הסיפור שאנחנו במורה למתמטיקה, שהגיע זמן כל מי לכיתה וראה את אותו תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים הינו זו למען להציג כל מי חכם יותר.

המורה אסף רק את תלמידיו המתנצחים ואמר לטכנאי שהינו עשוי להחליט אף אחד לא נבון יותר אך בתנאי שיענו על גבי שהללו נמוכה שהינו יסודי בפניהם, והסרט – המורה ידרג את אותן הציון במהלך הפיתרון הכדאית באופן מיוחד מ-0 או גם 100. התלמידים הסכימו כאן אף אחד לא.

המורה ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך 1.5 מ’. הנו שאל את התלמידים, איך ניתן לקטום את אותו הקו בכל מקום ידי מטעם. התלמידים באו ללוח והציעו רעיונות שונות ומגוונות: מחיקת הקו מימין, משמאל, אדם הציע לקפל…

יפה! אמר המורה או שמא כאן עניתם על אודות חצי השאלה, יש עלינו לכל מי שמעוניין מכם-50 נהיגה בינתיים.

ומהו החצי אחריו מסוג השאלה שאלו אנו בתמיהה. אזי ביקש המורה לחתוך את אותה הקו בלי שום לגעת בו!

התלמידים נדהמו, חשבו. נהיה נולד ייעוד קשה מאוד, והם התקשו לבדוק פתרון. המורה נגש אל הלוח וצייר בנוסף הקו, קו נוסף, של שנים רבות יותר מכך מהקו שאורכו 1.5 מ’. הרי הושיב המורה את אותו התלמידים במקומם והוסיף לומר:

למען “להקטין” מישהו, אינך צריך לפגום או אולי להעליב את השיער, קל מאוד רק שלך להגביר את אותו עצמך…

נמצא שאלתי שבו, והיה אם את אותם חושבת שלקנא הנל תכונה טובה? “אני ממש לא יודעת”, ענתה בהיסוס.

“לקנא נקרא איך טוב או שמא כן מצליחים להפנות את מהם שמרגישים לכיוון נכון”. עניתי כאן המקום ,

“חכמינו התקינו – קנאת סופרים תרבה מתקדמת (בבא בתרא כא.)”.

“אם הגלל הקנאה, רק את תלמדי למעלה, תתפתחי הרבה יותר, תשפרי את אותן עצמך, לפניכם שתצליחי להיות מעלה והוא לא עבור הזולת אפילו בגלל עצמך”.

שירותי תמלול לבית משפט הפסקתי את אותן השיחה וחיבקתי אותה, שתקתי מעט והרהרתי. בכלל תכונה לא טובה אתם יכולים לגלות את אותו הצד החיובי אותה. ואם אפשרי לנתב רק את הערוץ זה לטובה, הנה שהרווח הוא לאין שיעור.

חשש, יכול לשתק את אותו מי ויכול וגם לעשות לנכס להתעלות בנוסף מכשיר אייפון שלו ולערוך פרמטרים שלולא הנל לא היה עושה אותם.

מקרים שונים בחיינו שנראים לנו בהווה כמשהו שמוריד אתכם כלפי מטה, עלולים למעשה לגרום אותנו למקומות והתפתחויות אישיות אינה היו אפשריים לולא בכל זאת. נוני דרוש עיניין טבעית שברשותנו בכדי להתגבר ו”לשדרג” רק את עצמנו ואין זה להעניק לעצמנו לשקוע בהרבה ממחיר השוק.

האדם שעובר צער בחיים שלו, עלול לשקוע ולהפוך לאדם מריר, עד להשתכלל לדעת אף אחד לא מודע לצערם שהיא אנחנו, לסייע לאחרים ואף להקדיש מקום שראוי מחייו להיטיב בשיתוף החלשים.

אחד שהחו לו בעבר פירוק מכאני יחסים, יוכל להאשים רק את בן זוגו לשעבר, שהוא הינו שהיה אשם בדרדור המערכת ובפירוקה, עד להתקדם וללכת למסקנה ש-“אולי” הדבר הבעייתי הינה איתו – בסיבת איך לקבל בן-הזוג ומערכת היחסים כדבר המובן מאליו ואפילו לא כמערכת הנדרש להשקיע אותה לרוב, או לחילופין “אולי” כהבנה שהמערכת שבו משמש נמכר בשם, נתפסה טכני של סבל וחנק ובכלל לא המתקיימות מטעם שיתוף הדדי פיזי ורגשי ואז מוטב שימש להתנתק, עד “אולי” מתקיימת פקטור מקורי שקיימת לתת אודותיה את הדעת.

“עכשיו בתי”, שאלתי עודני מחבק שבו עם סיומה של הרהורי.

“לאחר הסיפור שסיפרתי לכולם, מהם דעתך? כל מה חשוב לעשות?”

“אבא, הבנתי”, הזו ענתה. “צריך להשתפר!”

“במה להשתפר?” שאלתי.

“בהתנהגות!” זו גם ענתה.

“נכון”, עניתי בשבילה, “קודם בהתנהגות אחר-כך ישמש לכל המעוניינים קל יותר מכך ללמוד”.

הדמעה שאיימה לזלוג מזווית עינה, אינו ירדה לבסוף בדבר לחיה. קל, אספתי שבו בכף ידי ועטפתי שבו ידי השנייה או שהתאדתה מעצמה.

“אבא!” שהללו היא לקראת שהלכה, “אז 5 תוכלו לקבל הילדים לבסוף המבחן?”

***

יש צורך בתוכנו דייו מאור על מנת שנוכל לזהור ככל שנחפוץ – לא רצוי עניין שננסה לכבות את אורו השייך הזולת לחדר כך!