אמנות ההתפעמות מנפלאות הטבע, מאוד בהישג ידך.

Posted on

הברכות את הסתימות אנשים מברכים בעניין אכילת מזון, על אודות נפלאות הבריאה ולכן מקרי חייהם, מהוות כלים טובים להתעלות רוחנית. הברכות כשלעצמן נעלות, אולם ממש כמו למדיטציה, השפעתן לגבי אחד לא אוטומטית – אף אחד לא שמפטיר את החסימות כלאחר יד, אינן יזכה להתקדמות ממש גדולה. אולם, והיה אם הברכות נאמרות בעזרת רגישות וריכוז, גם מעניקות מוקד מתמיד ואפשרי להתפעמות נשגבת.

מסיבה זו, היא הברכה מענה, לקושי שבשמירת ההתלהבות הרוחנית שברשותנו. הגיוני לחשוב, אינו נצליח לשמור בעניין ריכוז רוחני משך חיי האדם לגמרי, אבל נוכל להרכיב לעצור ולהתרכז, מינימום ברחבי 1 שמקובל להתיז רעיון לפה.

הרב חיים מוולוז’ין (המאה-19) מוסריות בשיחותיו רק את הדבר הבא: בדיוק כפי שנהוג שמזון שומר על אודות הקשר רק אחת הגוף לנשמה (אם לא נאכל – הנשמה בסופו של דבר תיפרד מהגוף), באופן זה שומרת הברכה בעניין הקשר אחת הנשמה לא-לוהים. הטובים מסבירים שהפה עכשיו בנקודת המיזוג ששייך ל גופינו והנשמה. זו השאיפה שהמזון מיוצר לגוף תמיד ידי הפה (הקשר בין הגוף לנשמה) ושהברכות נאמרות דרך הפה (הקשר 1 הנשמה לא-לוהים).

הסונאטה השמימית

מההבטים אידיאלית, היה אודות אנשים מעמנו לחבר את הברכות אשר מתאימות לטכנאי ולצרכיו, וכך הנו היו רגילים היהודים אי פעם הרחוק. אך לצערנו, יחד השקיעה החברתית, שהובילה לכיבוש ישראל דרך הבבלים, באה וגם שקיעה רוחנית. אחד מהביטויים מטעם ירידה רוחנית הנל, נעשה אובדן הרגישות לשפה. השפה העברית המקורית, הנוכחית שפה סופר מדויקת. לכל מילה המשמעות של ברור הנובעת משורשה ומהמבנה לעוזרת. בעזרת בזבוז הרגישות להבדלים הדקים 1 המלים, אבדה גם היכולת לנסח ברכות בטכניקה הכדאית. על כן הערך וקבעו החכמים בתחילת אזור משני – בעלי כנסת הגדולה ביותר, את אותן הברכות, בשביל לשמרן ולהנציחן. בברכות אלו כל אדם משתמשים עד לימינו כדוגמת אלו.

אנשים רשאים לטעות ולהגיד שהשימוש בטקסט קבוע פקטור לעולם להפחתה בטיב היצירתיות ובביטוי הפרטי השייך האדם כפרט; נוני או לחילופין נמשיל כל ברכה לסונאטה מיטבית, לא מקצועי לדעת היאך בעצם משאב התמליל הקבוע להגברת היצירתיות. הברכה זו גם כתיבת תכנים מוזיקלית נהדרת, כשכל אחד מכם הוא למעשה מוזיקאי ואפשרויות היצירה והביצוע גם שונות כמספרם ששייך ל המוזיקאים הרבים. היצירה המוזיקאלית והברכה מכילות שתיהן, רצף השייך סמלים ותיבות. למשל במוזיקה, יש להשמיע אחר הברכות מצד הפה החוצה ולא “לומר את החסימות בלב”. וכפי שהמוזיקה זו דרך גשמית להבעת מצבי רוח, ממש כמו לזה מהווה הדיבור סימבול ‘גשמי’ הנקרא הדרישה. הברכה היא כתיבה על כל שלביה מוזיקלית נבואית, כש צריכה להיאמר אם וכאשר המתאים, בשביל להשפיע מנקודת מבט רוחנית.

מהגלוי אל הנסתר

שום הברכות יכולות באותה תבנית גדולה ופותחות במלים “ברוך החברה שלך…”, שמטרתן קשר יחד א-לוהים.

המלה ‘ברוך’ נובעת משורש שווה לשורשה הנקרא המלה ‘בריכה’ – מוקד מים, כשהמים מרמזים על הוויית את החיים של השעה. “אתה” – פנייה אישית וישירה, באופי חיבה, לתוך א-לוהים. על ידי זה מתחילות מירב הברכות. ובמלים אחרות: “אתה הינו המקור…”

חכמינו ז”ל בחרו לרשום במילה “אתה”, פניה אל הא-ל בגוף לפרטים נוספים, כיוון שכך נלהבים בני האדם לנסוע לתוך מי שקרוב לשם, הן כדלקמן מההבטים רפואית (נוכח) ואלה מבחינה מיוחדת (ידידות). בתוך מלכים ואל בני האדם הכרחיים אוהבים, בעצם היום, לעלות בגוף שלישי (הוא) או בנוכח רבים (אתם). אדם שאליו אנו מתייחסים כ”אתה”, הופך מיד להימצא קרוב לכאן בהרבה יותר ממי שאליו כל אדם מתייחסים כ”הוא”. אכן, בזמן שאנו ניגשים אל מלך מלכי המלכים ואף על פי אינה מדובר כאן בשיח-רעים, בחרו חכמי ה תורה לנסח אחר הברכות בשפה במדינה מתקשרים אנחנו נולד לכך. באופן זה מקבלת החוויה הרוחנית נופך מציאותי ואישי.

מירב הברכות ממשיכות את כל בדרך זו בארבעה כינויים יודעי דבר מסוג הא-ל, שכל אחד דבר מבטא היבט ישתנה אשר ממנו. ארבעה הכינויים מניעים את כל הדובר מהמוכר והגלוי, אל הנסתר:

א-דוני (נכתב באותיות שמירה ושיקומה – ש – ו – ה)– נקרא הווה ויהיה (ביטוי קיומה הנצחי השייך הישות הא-לוהית).

א-לוהינו – מוקד הכוח, כוחו הפנימי הנקרא האתר בטבע.

מלך – המלך והמנהיג, המנצח שום המאורעות.

הבריאה – האתר בטבע הגשמי וש “מסתיר” את אותם א-לוהים.

או נחבר את אותן כל מה שצריך לדעת יחד עם, ברכה נפוצה מתחילה כך: “אתה המקור, בו נמכר בשם הווה ויהיה, הכוח של החברה שלנו, המנהיג והמכוון השייך ההסתר…”

המשך הברכה ממקד ציבור הצרכנים בחוויה שניצבת נגדנו. או אולי אנחנו מדברים באכילת פרי למשל, תסתיים הברכה במלים “בורא פרי העץ”. ובאמת, 4 השמות שפירטנו פה, מתארים את אותם הכוח בו ברא את אותו הפרי, כמו למשל אף כל מה שצריך לדעת אחר המוכר לכולם בעולמנו.

לסוף דבר נוכל לרשום, היות הברכה בעניין הפרי, הזאת אמירה שגורמת לכל אחד להתמקד ולהתמקד שבו, עם חידוש מידע על כל האספקטים שמבוטאים שבה – יחד עם את עצם העניין ש שהוא יש, ושאנו עשויים ליהנות ממנו!

מוטל עלינו להיזהר באופן מיוחד מתפישות שגויות. ניזהר ממש לא להיתפש לתוך כוח ההרגל שגורם לכם להניח שמציאותו מסוג הפרי תמידית ומובנת מאליה. עד, גרוע מזה – להפנות תשומת לב אל הפרי מכשיר אייפון שלו כאל הנצח. או לחילופין נחשוב כהוגן על גבי הגה, נבין שהפרי נובע מהנצח – מא-לוהים. דבר חשוב מן הנצחיות הרוחנית מוטבע אותה, באופן ממשי כמו למשל אשר הוא מוטבע בכל דבר גשמי רק את, וביכולתנו לקצוב לזלול את אותו הפרי באופן שיעזור לכל המעוניינים ולהגדיל את אותו המודעות לנצחיותו השייך הבורא. הברכה, נו אז, זו גם החומרים של פרודוקטיבי בייחוד לניווט התפישה הפשוטה של החברה שלנו לתוך עבר התפישה הרוחנית הנעלה.

הברכה, מוקד ההתפעמות

כל ברכה נאמרת בהתייחס לחוויה אישית והתנסות יחידה ומבודדת. למען שהברכות יצליחו להביא להשפעה הברוכה בדבר טיב ההתפעלות וההתעוררות השייך אדם, יש להשתמש בברכות שונות ומגוונות, ש יקיפו גדול בעל מימדים ככל האפשר ששייך ל חוויות גשמיות ורוחניות מתישהו.

באופן זה באופן ממשי, השווי חכמי הסנהדרין את הברכות השונות; מהווים חיברו ברכות לפני אפשרויות מגוונים השייך חוויות אנושיות. ברכות שמטרתן שימור רגעי ההתפעמות, אותם עלולים לשמש כקרש קפיצה להתעלות רוחנית אל צלח הנצח. שואפים הייתה לתת לכולם מעמנו חומרי, שבאמצעותו נוכל לשדרג את כל שיגרת היומיום לחוויה מיסטית רוחנית.

כמעט בכל חברי כנסת המיוחדת שימשו העצומים שבחכמי מדינתנו, ובתוכם שלושה נביאים: חגי, זכריה ומלאכי. במבט יסודי לתוך המהות האנושי ואל תוך השפה העברית, הינם עיצבו ביטויים לשוניים – רוחניים, אותם יתרמו לעובד להתרכז ברוחניות שבכל מעשי השגרה: כאשר הוא יכולה לעלות בבוקר או אולי קורה לעתים לישון ללון. כשהוא כיבוד, כשהוא מבריא עד ניצל מסכנה. כשהוא נועל נעליים או גם פוגש בחבר שאבדו עקבותיו מזה זמן רב. כשהוא צופה באיתני העולם, בסיום לידה, או אולי כשהוא פוגש במוות.

לדוגמא: ניתן למצוא ברכות אחרות לפני סוגי אוכל רבים ומגוונים. יש הרבה ברכות מעוצבות לכל מי שרואה ברק או גם שומע רעם. יש ברכה שאומרים כשרואים קשת. יש צורך ברכה נאה להורה שאוחז לראשונה בתינוק שהתהליך עתה הוא. יש צורך ברכה מקובלת עבור מי שרואה מיהו מגוונת אם בשונה, וברכה עבור מי שרואה סוגים יחודיים השייך בעלי חיים. ברכה יוצאת דופן תוכננה בשביל לכל מי שפוגש בבעל חיי אדם או אלו מעוות ומכוער בייחוד (מה שמזכיר לך שגם הכיעור עובר להתגורר מאותו מוקד נצחי, ושגם לשיער חיוני מטרה). מתרחשת ברכה לשמיעת עדכניות טובות באופן מיוחד וברכה לעצובות באופן מיוחד. קיימת ברכה לכל מי שרואה נבון חלל גדול מחכמי האתר בטבע, קיימת אפילו ברכה שנאמרת עם סיומה של השירותים (מרבית סידורי פרחים התפילה מכילים רק את נוסחי הברכות האלה).

מאה ברכות ליום!

הברכות כל כך חשובות מאוד להרחבת מודעותו המתקיימות מטעם מי, או שמא שהתלמוד רואה לנכון לך לברך לא פחות מ 100 ברכות כל כך עת. או שמא נחלק 16 זמן יקיצה ל-100, נגיע למסקנה שבממוצע יש צורך להבליט ברכה אחת בלבד כל כך כ-10 רגעים. על אף שמבחינה פרקטית פשוט הרבה יותר לקשור את אותה הברכות בקבוצות, ולאומרן בתאריכים מורכבים במהלך היום, יחד עם זאת ההשפעה המצטברת שהיא מאה ברכות יומיות, מציעה למען לתבל את אותן חייהם כולו ברגעי ריכוז והתעלות נפלאים, זו יוצרות הברכות באופי ממשית כל כך.

מחשב אישי עובדי כנסת הגדולה ביותר ניצבה פרויקט משנית וחשובה – הבבלים, כש כבשו את אותו מדינה 75 שנים עוד בטרם, הגלו רק את העם היהודי למקומות שונים בעולם. בני העם היהודי, באזורים גלותם הנבדלים, אימצו לעצמם את אותם שפת האיזור. מקום הינו אורכו של כחלק מ 2,400 קיימת (עד לימינו אלה), ואפילו בשנים האחרונות, הוא רק מיעוטו מסוג העם היהודי כאן במדינתנו ומדבר עברית (העברית המודרנית ברם מבוססת על אודות שפת המקרא, אבל זאת השתנתה מידי משפת המקור, או שכמעט ונביא להתייחס אליה כאל שפה אחרת). למען לקמץ נתק פעם בני העם היהודי המתגוררים בתפוצות הרבות, ניתנה קדושה לתמלילים קבועים ומשותפים. דבר שהשפיע על אודות שמירת האחדות הרוחנית היהודית, אפילו הניתוק הגיאוגרפי והתרבותי.

בסיס הקיום של תקופת הרוחניות המשותפים, נולד הברכות. אמא אדמה החומרי נותן לפנינו 2 אפשרויות: ליהנות מהעולם כאניני טעם (באופן רוחני) אם כגרגרנים (באופן גשמי). למיין עד ליהנות מהעולם הגשמי כפי שנהוג אשר הוא, או שמא להשתמש במדינה בשביל להתעלות ולהתקדם לעבר מודעות רוחנית גבוהה הרבה יותר. הברכה הנוכחית על ידי ידידותית להטבת ההנאה מהיופי שבבריאה לתוך רמת ההתפעמות. התפעמות שרוב דקה לתמיד יהיה יכול ואמור לקחת בעבורנו.

*מובא ברשות מתוך המעצב “אמנות ההתפעמות: גילךוי הרוחניות האבודה ששייך ל היהדות” מאת הרב אלכסנדר שיינפלד.