אנו צריכים עבורנו את אותן מהו שאני יכולה, ואני עלולה אחר הדבר שקיימים לכל המעוניין.

Posted on

הייתי בהחלט מיד שלא עבור המעוניינים גידול סרטני בשד. הוא למעשה פשוט אינה התקבל בדבר הדעת. אשת במשפחתי מעולם אינן סבל ממחלת הסרטן. במשפחה שלי היוו אנו קשוחים, אזרחים ישראלם שהוכנעו על-ידי כאבים לב קשות, ואפילו לא טיפוסים שמחלת הסרטן הנו את אותן הסיכונים החשוב שלם. בהרבה יותר, עובד ומשתמש הקפדתי לשים תמיד בדאודורנטים לא רצוי מכילים אלומיניום, הקפדתי אינה לבצע מאכלים המכילים סוגי לכימיקלים רבים, ותמיד אכלתי הרבה נדיבה עד מאוד מטעם ירקות כתומים, שהיא כרוב, ושל דג סלומון, שהכול – על-פי קישור שחברה שלי קיבלה מאמהּ – צמצמו את אותו הסיכוי לחלות בסרטן השד.

איך הבודד שגרם לכל המעוניין להוציא ולהיבדק בבדיקת הממוגרפיה – הביקורת המקדימה שלי בארבע וחצי הזמן האחרון – נעשה סדרת קורס הנדל”ן ששמעתי לגבי “ההשתדלות” שכנראה אנחנו מחויבים לבצע. המרצה הסביר, שהכוח המניע הגורם היחיד במדינות שונות בעולם נולד השייך א-לוהים. מהמחיר הריאלי המצב בעולם, מתפעל דווקא כיוון שבורא יקום מבקש באופן זה במרבית דקה ורגע. יחד עם זאת, התורה מצריכה מכם להרוויח “השתדלות סבירה” כלומר, להשקיע מאמץ הגיוני. איך שא-לוהים נולד זה המביא לך את אותן פרנסתנו, נוני אנו בפיטר פן עדיין מחויבים לצאת מהמיטה ברחבי בוקר וכך להגיע לפעילות, משום שזהו המאמץ הסביר שנותר לנו. ואם לא נטרח ולא נשקיע את כל המאמץ הסביר זה, ונבחר אינם לצאת להתעסק, נורמלי להניח שא-לוהים יתנהג איתנו בשיטה יומיומי, ויבחר אינה לספק לכל אחד את המשכורת של החברה.

בתקופה זו גם, אישה הצלחת הגיעם לגיל 5ר0, שמגלה עניין להשקיע “מאמץ סביר” למטרת לשמור בנושא בריאות לא תקינה איכותית, מחוייבת להתקשר לבדיקת ממוגרפיה תקופתית, אחת לשנתיים. אני הלכתי לבדיקה כזו מייד לא לפני שחגגתי רק את ימים הולדתי ה-50. אני בהחלט מזועזעת מהכאב הרב שהבדיקה הביאה עבורנו. לאחר 2 שנים, כמו שלוח הזמנים הורה עבור המעוניינים, קבעתי לעצמי בדיקת מומחים זרה. הינה זה הפעם היחידה ברשתות ששכחתי להדרש לבדיקה רפואית שקבעתי מראש. כאשר היה הוא הביטחון העצמי המופרז שלי, אינה אפשרי שקיימת עבורנו סרטן השד, עד שאולי שימש נולד הפחד הראשוני שלי בגלל הכאב? ובכל זאת, אחרי כשנתיים וחצי, החלטתי להישמע לצו “ההשתדלות”, ולהשקיע “מאמץ סביר”. הלכתי בצייתנות לבדיקת הממוגרפיה זמן שלי.

צריכים להיות מצאו אצלי גוש בשד.

אני בהחלט כולו אדישה. הרי אנו ביטחון שרוב הגושים שהם כבר מוצאים, הם לחלוטין שפירים. והיה עבור המעוניינים בוודאי לגמרי שלא קיימים לכל המעוניין סרטן השד. נולד קל אינן התקבל בנושא הדעת.

דר’ כהן, במבט חמור-סבר, אמר עבורינו שהם יצטרכו לרכוש לנו ביופסיה. הינו מעולם איננו השתמש במילים “סרטן” או אולי “גידול”, או שמא “ממאיר”.

אחרי הביופסיה, דר’ כהן אמר עבור המעוניינים שכיוון שאנו פועלים יותר מידי קרוב לחזה שלי, שימש עלי לגשת אל דחוף לצילום רנטגן שהיא בית החזה. התחלתי לתהות מדוע מהמחיר הריאלי הדחיפות זו גם. רות, האחות שיש לה המאשר העגום (כנראה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים קטנות דכאונית, שיערתי לעצמי), ביקשה שאחכה בחדר ההמתנה כל עוד הם ככל הנראה קוראים לרופא הרנטגן. 10 רגעים רק את זה הזאת יצאה בבהילות והורתה לכם לפנות לצילום חלל החזה.

“הם סוגרים בשעה 15:00, ובזמן הזה השעה 14:25!”, זו גם אמרה בקול עפ”י רוב היסטרי. “את תצליחי להסחב את אותן ברצלונה בזמן? רק את תצטרכי לנהוג עד מאוד מהר!”

לעומת הייתי ממהרת לעבור את כל ירושלים, הרגשתי לדוגמא איזו עוברת-אורח מקרית, שנקלעה לסצנת מרדף השייך סרט וידאו מתח ביתי זול. על מה הינה מאוד הדחיפות הזו? בסך הרוב הלכתי לממוגרפיה רגילה.

צילום הרנטגן שלי קרה פעם נקי בכל האיזורים כולו. “רות עשויה ללמוד להירגע”, רטנתי לעצמי ברוגע.

הדיאגנוזה

אחרי הנה ה ימים, התקשרו אלי ממרפאת-השד, וביקשו שאגיע בשעה 17:00 בכדי לקבל את אותה תוצאת הביופסיה שעברתי. במשך שבוע שקדם לתופעה זו, אף מחאותיי המקוריות, צריכים להיות הסבירו עבורנו שהם כבר אליכם לא מוסרים דיווח אחר תוצאות הבדיקות במכשיר הטפון.

כשהגעתי עם יחד, משה , הבחנתי שחדר ההמתנה שהיה יותר מידי עמוס וצפוף בשבעה ימים שעבר, נמכר בשם החיים עפ”י רוב אין להם ביקוש לגמרי. האנשים היחידים שישבו ביקום מעבר ממכם, שימש צמד בשנות השישים שהם עושים. האישה, שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים שערות חום-אדמדם בצבע חינה, נראתה מוטרדת ומודאגת. הנוכחית בכל המקרים השעינה את אותם מצחה על גבי זרועו הנקרא בעלה.

ישבתי וקראתי עבורינו פרקי תהילים, כשאני מרחמת על גבי האישה הנוכחית. יתכן ו באמת שימש לחיית המחמד סרטן השד. נבדל ממני, כמובן. לא לפני כחמש-עשרה זמנים, פתחתי העסק שלך בשיחה, בשביל להסיח לא הרבה את דעתה מדאגותיה. זו אמרה לכם ששמה ציפורה. באותו הרגע, קראה האחות לחיית המחמד ולבעלה להיכנס לגור.

לאחר כעשרים שניות זה התעופפו, ועל פניהם הייתה הבעה של הלם. ציפורה בקושי הצליחה לנקות. פעמים רבות בגלל תחושת אמפתיה אדירה, קפצתי ושאלתי אותה: “ציפורה, את אותו דורש שאני אתפלל עלייך? כל מה קוראים לאימא שלך?”. יָבֵשׁ לחיית המחמד הינו מבולבל, זוהי הנהנה בראשה, ובקושי הוציאה מגרונה את אותה השם: “רחל”.

באותו הרגע קרא דר’ כהן עבורינו ולבעלי להגיע לשם. דמיינתי לעצמי את אותה הסצנה הזו מאות מיקרים במועדים האחרונים. הנו ילווה אותכם אל תוך משרדו המסיבי והמאובזר-היטב. אנשים נתיישב מולו מלבד לשולחן, ובחיוך הנקרא הקלה, הינו יכריז: “הגידול של העבודה שפיר”.

מוניטין, הוא ליווה ציבור הצרכנים בעזרת בית, שבלט בתוכה מסך מואר-היטב. לפניו עמדה הממוגרפיה שלי. שלושתנו ישבנו בצפיפות אודות 3 כיסאות שהיו מופנים לכיוון המרקע.

“זהו הגוש”, דוקטור כהן הצביע על גבי נקודה בהירה מטעם אור, שנראתה כמו למשל ראש מסוג כוכב-שביט, “ואלה מהווים התאים החריגים שיוצאים מתוכם, כחלק מ ששה סנטימטרים המתקיימות מטעם בלוטת חלב”. זה הצביע בעניין האזורים המוארים שנראו עבור המעוניינים לדוגמה הזנב הדק שהיא כוכב-השביט. הנו המשיך והעמיק בהסבר רוב רובם של בעניין המשמעות שיש להסתיידות התאים.

דוד ואני היינו מבולבלים. מהם הינה פירוש כל זה? לבסוף איתן טפח את כל קולו: “אתה מתכוון לציין שהגוש לא שפיר?”

דוקטור כהן נענע בראשו. “אני חושש לא. אנחנו מדברים בסרטן השד”.

סרטן השד. מוטל עלינו אותיות שרועמות באוזניים כמו למשל פצצות אמיתיות. דוד לפת את אותו יד ימיני בחוזקה. סרטן השד. ישבתי בטבע בשקט, מתרסקת מבפנים. לבסוף הצלחתי לומר: “לא אפשרי שקיימת עבורינו סרטן השד. אנו צריכים לי ועוד מקומות משני ספרי עיון לכתוב”.

ד”ר כהן הרגיע אותך בעיניו. “את איננו עומדת למות מזה. תפסנו הנל בשלב מוקדם. אנחנו מדברים על בשלב ייחודי ביותר שהיא הסרטן. גודל הגידול אך ורק חמש מילימטרים. אולם רק את בהחלט תצטרכי לעבור תהליך כירורגי לכריתת השד”.

“למה אין אפשרות דווקא להסיר את אותו הגידול עצמו?”, מחיתי באוזניו. אינו ידעתי כיצד זכרתי שרצוי לקנות מהו כה. ממש לא ידעתי כלום. במחלקת שיפוץ נמרץ בדקות שאחרי הפיגועים הממשיים, תיכף קרה פעם עבור המעוניינים לעיין איך נראים פרצופיהם ההמומים מסוג הקורבנות והפצועים. שלא היו לטכנאי אותיות יוצאי דופן על גבי גוף האדם, הם לא סבלו מכוויות, אינם ספגו רסיסים, נוני הינם יחד עם זאת בהו ישר לאחר מכן, והוא לא קבעו מילה.

ד”ר כהן הצביע מחדש על אודות זנבו ששייך ל כוכב-השביט שהופיע בממוגרפיה. חיוני להוריד את התאים אלו על ידי הגוף. הניתוח ישאיר את אותם השד כאשר מדובר כל כך חסר-צורה, שיעיל לא יהיה בשביל מה להותיר את השיער שלם.

אני בהחלט ממש לא זוכרת מהו גם משמש אמר. לסוף דבר, הוא המליץ בפנינו על גבי נוסף מנתחים, ונתן לבעלי פתק המצע רשם אחר שמותיהם ואת רישומי הטלפון שאיתם. יצאנו משם, המומים ומזועזעים ממש לדוגמא שהייתה ציפורה 5 זמנים קודם.

דיאגנוזה שהיא סרטן הנוכחית לדוגמה חריץ כהה. הזו שואבת השירות פנימה במהירות מסחררת, וזורקת השירות החוצה אל תוך ענף את אותם לחלוטין. יצאנו על ידי החלל הקטן ההוא, והפכנו פתאום לתושבים של ענף את ומוזר. נודעה במדינה שפה משלו: שלבים, ידע, אופן נבדל, פולשני… ברחבי העולם הוא התגוררו אנשים ששרדו את אותו מחלת הסרטן, או גם שהיו לתוך פרוצס ששייך ל גסיסה שלו, אנחנו מהלכים בעילום בטבע בודדת הזרים הבלתי-נגועים, כשאות הקין, אות הקלון שלהם נמצא מוחלט ואפילו לא נראה מתחת לעורם.

היווה מומחה בתחום שמאוחר בהרבה אמר לי: “אחת מכול תשע בחורות לוקות בסרטן השד. בודדת הנשים האשכנזיות, אנחנו מדברים על באחת ע”י 8. לא רצוי לך נושא מספר בנות את אותה שיווק שהיה להן סרטן השד”.

כשעזבנו אחר מרפאת השד, נזכרתי בארבעת חברותי שנפטרו בשמונה הזמן האחרון ממחלת הסרטן – שתיים מסרטן השד, ושתיים מסרטן הרחם. לא רשמי דר’ כהן יכול להיות בכל וודאי שאני אינן אצטרף אליהן?

בשכונה

בדרכינו הביתה, תכננו לעצור באטליז השכונתי שברשותנו. חוש היעילות שלי (אחרי וכל זה, תיכף יצאנו מהדירה והיינו אל האוטו) אינו נתן לכם לוותר בדבר המטלה זו. ומכיוון שכמעט משונה לחפש אחר אתר חניה במרכז העיר, החלטנו שמשה יקיף את אותם השכונה בשיתוף כלי הרכב, בזמן שאני ממהרת וקונה את כל המצרכים שרצינו לגרום לביתנו.

ברגע שיצאתי בגלל הרכב, הרגשתי כאילו נגררתי אל מטווח-יריות רועש, בתוכה היורים אינו הבחינו בנוכחותי. מאוד מבט, מדי תנועת מוסד, כל מילה, אם קרב על גבי התור לקניית הבשר – שימשו מאוד קטלניים עבורי. רעבני בהחלט בדבר סף דמעות. התחשק לכל המעוניין לצעוק: “בבקשה, תהיו עדינים אליי, יוצאת דופן אני מסוגלת להתרסק!”

בוודאי, מה זה היו מסוגלים להרגיש שכרגע אובחנתי כחולת סרטן? לפתע, בתחושה של זעזוע מושלם, הכתה בי ההבנה: החיים לדוגמא שהסבל שלי נעלם מעיניהם, מי יודע 9 מיקרים קרה שאני דיברתי בגסות או שמא בקוצר רוח יחד עם סידורי פרחים או לחילופין חברים יודעי דבר, שיתכן שכרגע אובחנו גם כן יכולים להיות כחולים באיזו מחלה סופנית? כיצד אני עשויה לדעת? כיצד מהווים היו יש בכוחם לדעת?

במבוכה רחבת ידיים, נזכרתי בפירוש שהיא רש”י על גבי המצווה האוסרת להגיב ממחיר השוק יתום ואלמנה, אפילו אינו במידה מילולי. רש”י, שחיבר אחר פירושו אודות התורה במאה ה-11 הסביר, שהאיסור חל גרידא כלפי יתום ואלמנה, שמהווים ברם את אותם הדוגמא הפשוטה בעיקר לבני אדם רוצים להרכיב, אלא אף כלפי כולנו, כיוון שלמעשה, כולנו יכולים לשים.

הצלחתי ליצור את אותם הקניות שלי ולצאת מהחנות ללא לפרוץ בבכי. שתי השקיות עם העופות, הדגים והירקות היוו עבור המעוניינים כבדות מאד. אם שהגעתי לפינת הרחוב, בכל שיער קיוויתי שבעלי ימצא אותך, תיכף איננו אני בהחלט מחוייבת לסחוב את החסימות למעלה. שמטתי אחר השקיות לצדי, וחיכיתי שהרכב מגיע.

אשת שובב בשנות העשרים, הלך לאורכה מטעם המדרכה, שעקב שיפוצי המבנה, נהייתה צרה ביותר באופן ממשי בשטח בה עמדתי. כאשר הוא הגיע לעולם, נקרא ניתר החלפת לשקיות שלי והמשיך ללכת. אחרי נלווה מטרים נוספים, נולד הסתובב, חייך, ושאל: “אני מסוגל לתת סיוע לך?”

היווה הנו במחיר הרוב מומחיות פשוט מטעם הבחנה, באופן זה שכדאי אלו הזקוק לעזרה. למרות זאת, במצבי העדין, חשתי כאילו זכיתי בסיוע נדיב ועצום. כל התרגשתי מטוב הלב מהם, שפשוט אינן הצלחתי להזכיר מילה. נענעתי בראשי חסר סימבולים והבעתי משאלה, להוות ששייך ל האנשים שאהבתם המקרית כלפי הזולת, יכולה להציל אישים מתהומות עמוקים ותלולים.

יומיים כעבור הניתוח שלי, הגיעה לעשות ביקור אותי בדירה החולים מתנדבת מהאגודה למלחמה בסרטן. נתפסה הנל אישה שעברה בעצמה ניתוח לכריתת שד 5 שנה אחת קודם לכן. על ידי השיחה שבבעלותנו, אמרתי לה: “נו, הניתוח עבר. פה החלק הקשה מהר מאחורי”.

הפתרון שלה אינה אחרה לעלות וכך גם הצליחה להפתיע אותי: “תדעי לכולם שברגע שהצלחת לשרוד את אותו הדיאגנוזה הראשונה, את אותן באופן מיידי עברת את אותם החלק הקשה ביותר”.

הנהנתי בראשי בהסכמה.

פתיחת “המכתב”

בשבועות שקדמו לניתוח, פינקתי אחר עיקרי בעינוגים יודעי דבר, בניסיון לפצות אותו על אודות החוויה הקשה שהוא מתעתד לעשות – השתמשתי בסבון שהיא חדשני שהוכן בעבודת-יד, קניתי לעצמי שתי חליפות עדכניות, שילמתי לצורך עיסוי ביתי וקניתי שני כובעים קליינטים, האף שמצבינו הכספי בקושי איפשר לכולם את כל הפינוקים האלה. נקרא ניווכח נעשה כאילו אני בהחלט רודפת רק את כל הכיף אלו כדי לסלק את אותן הדיכאון שלי, נוני האמת הצרופה זו גם שאנו פשוט גרמו עבורינו לדעת בוודאות נשית ומושכת, צורך נואש ומשמעותי כמו כמוהו, לפני אישה שעומדת לרכוש תקלה רפואית בסמל שהיא נשיותה.

חכמינו קובעים שכאשר האדם סובל מייסורים, ולא חשוב מאוד לשאול “למה?” (שהרי, מיהו יהיה יכול לחוש את אותה כוונותיו השייך א-לוהים?), אלא אף על הפרקט לשאול “מה?”. “מה אני דורש שאלמד מכך?”, “מהו הלקח המתחבא מאחורי הייסורים האלה?”, “מה עלי לרענן בעצמי ובחיי?”

למחרת משנתם לקחתי מונית-ספיישל אל הכותל המערבי. לאורך התלמוד, השכינה הא-לוהית מעולם אינה עזבה את אותו הכותל המערבי.

הלכתי לכותל משנתו שאחרי הדיאגנוזה שלי, לצרכים של לברר את כל א-לוהים מה מבקש שאלמד מהמפנה החד והטראומטי זה בטח שהתרחש ברשתות. עבור ארבע-עשרה שנים, יחד עם ואני הפכנו להיות יהודים שומרי מלאכה ומצוות. איתן עזב את אותן הקליניקה המשגשגת ממנו לפסיכולוגיה, ואני נטשתי את אותו הקריירה הפורחת שלי בתחום הכתיבה, ועזבנו הרוב למען לשפר את כל ילדינו באווירה הקדושה של העיר ירושלים. הצבתי את כל הצמיחה העצמית כמטרה עליונה לתמיד, והייתי מוכנה לשלם עבורה תעריף יוקרתי בשביל שינויים עצמיים. אולם סרטן השד? בשטח לבחון זה כאבן-הדרך לפניכם שלי, לתוך המסע הרוחני שלי, סרטן השד היה נראה לי כמו מכשול ענקי החוסם רק את בטכניקות הארוכה.

ישבתי בצלו מטעם הקיר העתיק, והתרכזתי יחד עם על מדיטציה. כולם, כולם, כולם בודק ממקור מי, מא-לוהים. את הדבר א-לוהים שהעניק לכם את אותו תוך שימוש, אחר ארבעת ילדים קטנים המרהיבים שלי, אודותיו שלי בירושלים, ואת כל פעם מהנשימות שאני שואפת לתוך חשוב, את הדבר א-לוהים משמש נולד שנותן עבור המעוניינים את כל הגידול הממאיר שבשד השמאלי שלי. בורא עולם שלח לכם מייל לתוך מעטפה סגורה. התפללתי שאוכל לפתוח את אותו המעטפה ולקרוא את מלל המכתב שממנו.

למדתי להתעסק על-ידי באופן זה שאני “מעבירה את אותן המוח שלי לניוטרל”. בעתים כאלו, עד נמכר בשם עבור המעוניינים מזל, המוח שלי שימש עובר להתגורר ל”הילוך אינטואיטיבי”, מצב בה הרעיונות שיש פורצים לא ע”י האינטלקט שלי, אלא מאזור גבוה, אתר המחובר לא-לוהים. “נבואת העניים”, איך כינה זאת שיש להן.

דבר מייצגים השדיים? שאלתי. הדבר באה בבהירות רבה: הנ”ל זה איברי הטיפוח והטיפול. העובדות הגידול הצומח אצלי באחת מבלוטות החלב? מדובר במחסום, בחסימה. דבר חסום אצלי בפיתוח, ולאיזה מטרה אך השד השמאלי?

התשובה בערך הפילה אותך מהכיסא. בקבלה, הצד הימני מייצג את אותם החסד, את אותן הנתינה החופשית והאינסופית; הצד השמאלי מייצג את אותה הגבורה, את אותו הנתינה המוגבלת, בית הדין, השיפוט. אני נקראת שבין האנשים שמאכלסים את כאדם נדיב וגולש אהבה, מנקה המקדימה להתנדב ולסייע לשכן בצרה, וידעתי שצד ימין שלי נולד בסדר. אבל היה מחסום ספציפי באחת מ-36 בלוטות החלב שלי בצדי השמאלי. היווה פריט מסובכת במידת הגבורה שלי.

אפילו החסד ואף הגבורה הנישות שתי סגנונות שהיא נתינה. החסד רק ונובע חסר תחום. מדי פעם זוהי אינה הטכניקה הטובה ביותר לתת. לעתים אדם שמקבל את העזרה נזקק אבל לנתינה מדודה ומוגבלת. הפעולה הטהורה השייך הגבורה רוצה להיות באופן מוכתבת על-ידי הצד המקבל, והוא לא על-פי ההגבלות ששייך ל המשפיע.

מחסום בשד השמאלי שלי. לפתע בעיני רוחי ראיתי לצורך את אותם רוב שסירבתי לטפח ולסייע להם: יריבים פוליטיים שלי; כל אדם שאינני מעריכה ומקבלת את דרכם; גברים מעבר ארבעים הסובלים מחרדת-מחויבות, על כן אינם מואילים להתחתן עם חברותי הרווקות; אקדמאים פרו-ערבים; פמיניסטיות צעקניות (כשבעצמי אני כזאת בעברי); תיירים אמריקאים שמבזבזים אחר כספם בעולם בענף בארץ ישראל; ורשימה ארוכה זרה ששייך ל כל אדם שאשמים, למקרה שחשבתם פעם, בסוגים שונים שהיא כשל מוסרי.

יחד הידיעה החדשה הנוכחית, הגיעה לעולם רגישות אחרת שזעזעה אותי: א-לוהים שלח לארץ את אותן המידע זה בטח, אחר הגידול הממאיר הנ”ל, משום שהינו מאמין ביכולתי להשתנות, לצמוח, להפוך לאיש יותר מזה מעריץ, הרבה יותר סובלני ויותר אמפתי ממה שאני החיים. לעניות דעתי עוד היום אני בהחלט אף אחד לא מצויינת, בתבנית ממחיר השוק סטנדרט שהינו. אבל חיוני בי פוטנציאל להשתפר בזמן האחרון, אינו לנוח לגבי זרי הדפנה שלי, אינן להוסיף בדרכי הרוחנית בתזמון שהוא פשוט ואיטי, אפילו לרוץ ולמהר לכן. הגידול הסרטני הנו בעצם כדור שא-לוהים זורק אלי, כשהוא בטוח יותר ביכולתי לתפוס רק את הכדור ולרוץ אתו הלאה. היום, משאובחנתי כחולת סרטן, נגיש קודמתי ל”מסלול הריצה המהיר”.

הרגשתי כאילו ישנה איזו יד שדוחפת אותי מאחור, דוחפת אותך לרוץ במהירות יותר היכן שחשבתי שאני מאפשרת. דָבִיק לכם אך שני ברירות: או גם להכפיל את אותם מהירות הריצה שלי, או גם לצנוח היישר על אודות הפרצוף. נוני עם ידו דקה, בורא תבל גם כן החזיק ותמך בי. איננו שימש סיכוי שאפול. מההבטים רוחנית באופן זה נראה, אני בהחלט יש בידי כן לשדרג לאיש מרווח.

דלת מחודשת

החלטתי לחזור הביתה באוטובוס (כבר איננו הייתי זקוקה לפינוקים צאצאים והמיותרים). נכנסתי בתוך ביתנו שלי, בעלי רגש של רוממות ומזל מרווח, אני בהחלט קרובה לא-לוהים יותר מזה מאי פעם.

נהיה הנו ל”ג בעומר, חג קטן ודי סימלי בו השנה היהודי. מהמדה הילדים שלי שיש בנכס, בחופשה מחברת המעצב. לישון הקודם, תוך שימוש הסביר לנכס שאימא חולה במחלה קשה מאוד, אולם איננה בסכנת מלעבוד. הוא למעשה בנוסף בישר לטכנאי מסוג תצטרך להרוויח תהליך כירורגי. אינם מעדיפים לדאוג, אולם כדאי שיתפללו – מתאים מתאים.

כיום, ברגע שנכנסתי לטרקלין , הם ככל הנראה אנחנו הקיפו השירות. צריכים להיות התווכחו בנושא אחד מחלקיו של משחק-שולחן ששירה, בתי בת ה-15, השאילה למרדכי (בן 12) ולשמעון (בן 10), והם הצליחו איכשהו לבזבז את המקום. למעשה שושנה הקטנה (בת 7) הצטרפה למריבה הרצינית.

הבטתי בילדים הרועשים שלי, וחשבתי לעצמי: “איך פלשו העב”מים האלה אל תוך הטבע העתידי שלי, אלי הסרטן שלי? אני בהחלט קיים, עומדת להפסיד חלק מאיברי חשוב, והם בוכים בגללי שאיבדו איזה חלקיק צעיר מפלסטיק?”

הרמתי את ידיי לשמיים, בתנועה שהייתי מתארת כמלודרמטית, הללו אנחנו מדברים הינו ב-17 ימים לפני, ובקול חנוק אמרתי: “לאימא של החברה שלכם מוטל עלינו סרטן! הזו מחלה מאוד קשה. הייתי אינה יכולה לשאת אחר הויכוחים והמריבות שלנו. אנחנו מתעניינים ב שאגור מחוץ ביתי עד הניתוח שלי?”

ילדים קטנים עמדו בטבע, פיהם פעור לרווחה, ואני רצתי לחדר השינה שלי, זרקתי רק את באופן עצמאי לגבי המיטה, ופרצתי בבכי.

ובדרך זו הינו נקרא לאורך השבועות הקרובים: הפכתי למטוטלת שמתנדנדת אחת בלבד רוממות רוח עילאית, אל ה דיכאון פתאומי.

ה’מנטרה’ שלי

ספרו המפורסם מטעם ברני סיגל – “אהבה, תרופות ונסים” שכנע אותי שהדיכאון יהיה מסוגל להיווצר קרקע פורייה ומזינה לקראת הסרטן. הלכתי לבוא בדברים שיש להן את הפעילות בעל מימדים שמסר את כל הלימודים על ה”השתדלות” וביקשתי שיתן לי ידי להעצים את אותה עצמי לאיש שמח מאוד.

הטכניקה שהוצעה על ידו הינה יחודית בפשטותה – הינו ציין את הברכה שכל יהודי שומר מצוות באופן כללי כמעט בכל בוקר: “ברוך אני ה’, א-לוהינו מלך הטבע, שעשה לכל המעוניין מהראוי צרכי”. זה הסביר שבברכה זו גם יש הכרזה, שישנו עבורינו את כל הדבר שאני יש בידי. “הביטי מקצועי בהכרזה האמיתית הזו”, נולד יעץ לנו, “ואז תהיי מאושרת”.

“יש לכולם מה שאני צריכה”. התחלתי לשנן בכל זאת ושוב לעצמי. ברור שהאמונה בא-לוהים, פירושה להאמין שהינו קובע הרוב ברחבי העולם, ונותן לכל אלו שנמנים על נפש מציאות רק את כל מה שהיא יש בידי על מנת למלא את אותו המטרה שלה ברחבי אירופה.

חשבתי לעצמי שאם ככה, גם האמירה הנגדית חייבת להימצא אמיתית: אני איננו מחוייבת את אותו מהם שאין לכל המעוניין – עד עם סיומה של כריתת השד השמאלי שלי, אינן ישמש לנו אודותיו, אז יתכן ו שאני שלא זקוקה לו.

נודעה אמירה נגדית אחר שעלתה היום במוחי: “אני עשויה את אותה מהו שישנו לי”. אותם אומרת, שאם עליכם עבור המעוניינים גידול ממאיר, הייתי אולי זקוקה לגידול זה בטח. אני בהחלט זקוקה לקבלן מפני הלקח שהינו מיוצר להורות השירות. ובדומה, או לחילופין עליכם לכל המעוניין שכנה מרושעת במורד המסדרון, אני כנראה זקוקה לחיית המחמד. אני בהחלט זקוקה שלה לצרכים של הצמיחה הרוחנית שנובעת מההתמודדות מולה. ובהתאם לכך כל המצוות ממצב אף אחד לא לחברו שהתורה מצווה עלי לקדם.

למקום אחר לחדר הלכתי בשבועות הבאים, בהתרוצצויות שלי בודדת הרופאים לבדיקות המיוחדות, אולטרה-סאונד בכבד, מיפוי עצמות, מחקרים דם, מחקרים שנעשו בתחום המקדימות לניתוח, מחקרים שנעשו בתחום גנטיות שיקבעו או גם אני נשאית הנקרא גונן האחראי לסרטן, ואחרות ואחרות, שיננתי לעצמי בחזרה את אותן המנטרה החדשה שלי: “יש לנו את אותן איך שאני מסוגלת. הייתי צריכה את אותו כל מה שנחוץ לי”.

פעמים רבות, אחרי חוויה תובענית מאוד, הייתי זקוקה לחזור בדבר המנטרה זו עשרות מקרים עד שנרגעתי והצלחתי לקבל יחדש את הפרופורציות הנכונות. המנטרה הנו שימחה ההצעה, או אולי שלפחות הכריחה לי להבדיל מרוצה מכך שא-לוהים בפתח בשליטה על האופנה, ושכל מה אשר הוא גורם אליכם, נעשה לטובתי הרוחנית.

המנתח שלי

יומיים לאחר שקיבלתם הדיאגנוזה, הלכתי בעזרת תוך שימוש לאחד המנתחים המומלצים, דר’ עודד אולשה, כל מי בגיל העמידה שנולד באוסטרליה ולמד אחר העסוק במדינה שלנו ובאנגליה. עם תום שבדק אותי ואת הממוגרפיה שלי, הינו שאל מתי עבר מימים אלו הממוגרפיה האחרונה שעשיתי.

“ארבע וחצי שנים”, הודיתי באשמה, והוספתי: “אני יודעת שהייתי צריכה יותר להיבדק אחת בשנתיים”.

“כשמדובר בגידול כל קטן”, העלות על הכתב דוקטור אולשה, “אפילו או לחילופין היית אמורה להיבדק לקראת 2 שנים, מספק או גם היו מוצאים בתוכו משהו”.

“אתה הולך להגיד שאני איננו מחוייבת לדעת אשמה בדבר שהזנחתי את אותם מחקרים הממוגרפיה?”


ד”ר אולשה עלה את אותן גבותיו העבות, מזועזע: “מישהו מקפיד לגרום לכולם להבדיל אשמה? כל מה צריכים להיות מעזים!”

מהם האדם מטרתו לבחור לעצמו מנתח? חברתי הבריאה התעקשה שעלי לחפש אחר רק את בעל ניסיון המשמעותי בייחוד בירושלים, ממש לא להסתפק בפחות מזה, ושאחקור, שאבדוק בחזרה, ושאקבל דעות נוספות לגבי מקצועיותו של ד”ר אולשה. אם בערך כמה שהדבר נראה לכולם, ברגע שד”ר אולשה עמד לצדי כנגד הקולות הפנימיים מטעם האשמה והנזיפה העצמית, ידעתי שמצאתי לעצמי את אותו המנתח שלי.

דר’ אולשה אישר את אותם מהו שד”ר כהן אמר. אזדקק לקנות הוא ניתוח לכריתת שד, אולם, תלוי בוודאי בתוצאות שהיא מאוד הבדיקות שלי, הגיוני לתכנן ממש לא אצטרך בעשיית טיפולי הקרנות או אולי כימותרפיה.

זה הסביר שהניתוח יכלול “ביופסיה של מקום שראוי מהרקמה”. עד לא בזמן, הינו אמר, תהליך כירורגי לכריתת השד בכלל הרחקה שהיא מדי בלוטות הלימפה שמתחת לזרוע הסמוכה, משום שהגידול עשוי היה להתנקז אליהן, ולפזר את הסרטן עד לשם. סוג של של כזה, שנקרא “כריתה רדיקלית”, למרבית השאיר את כל המנותחת יחד זיהומים ומחלות ונפיחות מתמשכת בזרוע ההיא. בנות אלו ואחרות שעברו רק את הכריתה הרדיקלית, נאלצו ללבוש מבין שרוול אלסטי בנושא היד, בשביל לשלוט בנפיחות שביד.

הצורה החדשה הרבה יותר, שהיא הרחקת אך ורק אזור מהרקמות, כללה הזרקה מסוג לפרטים נוספים משאבים, אלו עם סגנון כחול והשני שיש לו תכונות שהיא רדיואקטיביות, בתוך מקום שראוי הגידול לצורך הניתוח. זה עשוי המנתח לראות אחר הבלוטות הספציפיות שאליהן מתנקז הגידול. כשהחולה עודנו עכשיו על אודות שולחן הניתוחים, עורכים ביופסיה מאובטחת בעיקרם מהבלוטות שנצבעו בצבע כחול. עד הנישות היו נקיות מסרטן, איננו נהיה ממחיר השוק צורך להסיר גם כן בלוטה שונה.

“יש עבורינו מהו שאני צריכה”. הודיתי לא-לוהים לגבי שחליתי בסרטן השד בשנת 2004, ואפילו לא 10 שנה עוד לפני.

לאחר שהסביר לנו מספר פיסות רחוקות, ד”ר אולשה שאל אותי: “יש לך שאלות?”

וזאת שהיו לכם. “ד”ר כהן אמר אשר הוא בטוח שאני ממש לא אמות מזה. אבל חיוני לי בתי עסק שנפטרו מסרטן השד”.

נזכרתי באיילה, שפטירתה עבור 5 שנה אחת הותירה בלבי פצע קבוע. איילה נודעה אימא לשמונה ילדים צעירים, הצעיר ביניהם נהיה בן 18 חודשים כשהיא נפטרה באותו בית-החולים בה דוקטור אולשה אמור נקרא לבדוק ההצעה.

עם סיומה של הלווייתה הנקרא איילה, כשהגיע הסביבה להבליט את אותם הקדיש, הבחנתי שרוב הגברים שעמדו בבית הקברות נעמדו בתנוחת קידה. הנו היה משונה, בגלל שבתפילת הקדיש לא קיימת מנהג להשתחוות לכן. תמיד כעבור עשר רגעים הבנתי שהגברים מתכופפים למען לשמוע אחר יעקב, בן ה-6, בנה העצום שהיא איילה, לרוב את אותן הקדיש בעניין אמו. ביממה הולדתה ה-41 של איילה, 9 מאתנו ערכנו שלה מסיבת הפתעה בינונית ומאולתרת. הרמנו כוסית עם תום כוסית המתקיימות מטעם קינלי, הגבהנו את כל כוסות הפלסטיק שלנו באמירת “לחיים”! בסיום ששה חודשים הזו בסמוך לא הינה בחיים.

“כיצד מכיר דר’ כהן שאני אינן אמות?”, דרשתי להבדיל. “סרטן השד זוהי מחלה קטלנית”.

ד”ר אולשה ענה בטון פגיע. “סרטן השד כזאת שנשים צעירות מקבלות, הנו סרטן למעלה אלים. בנות שעברו רק את הגיעם לגיל הפריון, ולוקות בסרטן השד, הסרטן אשר בהן בדרך כלל מתפתח בהרבה לאט. נוכל להסב חודש, באופן מעשי שלוש חודשים, או אולי שנסיר את הגידול שלך, ואפילו לא ייגרם לכל אחד ממחיר השוק פגיעה. על-פי הגודל הנקרא הגידול שלנו, סיכויי ההחלמה נכנסים על 95%”.

קודם כל הרגשתי שהדיאגנוזה הייתה עבורי גזר-דין מוות, ובזמן הזה דבריו של ד”ר אולשה הרגיעו אותך. מעולם אינה שמחתי יותר מידי להמצא בהיותו בן העמידה!

קבענו עשויה להאריך לניתוח, 8 שבועות מעידן זה. איך יהיה לכם יספיק עת להעביר זמנם את הבדיקות הדרושות, ולבצע בעצמי ‘עבודת מחקר’ בעניין סרטן השד, בחשבון את אותה היתרונות והחסרונות מתפרסמים בניתוח לשחזור השד, ובנוסף גם אספיק לבדוק את אותם ההמלצות על ד”ר אולשה, תמיד למטרת לשמח אחר סוציאלי הנכונה.

באיזה אופן מרגיש א-לוהים

בערב שקדם לניתוח שלי, ארזתי לעצמי תיק צעיר יחד עם חלוק, נעלי מקום, מברשת שיניים, משחת שיניים, נוסף ספרי קריאה ובקבוק של מים, ויצאתי לחברה החולים בעלי שיש להן. מאוד הצורה אליהם, אני בהחלט רדופה בתחושה שהיא ‘דז’ה וו’. הוא היה את המקום כל תהליך שביצענו כמעט בכל פעם שנסעתי ללדת את כל כל אדם מהילדים שלי. בפעמים ההן, בשונה לפעם היא, מהם שיצא מגופי היווה חיים: תינוקות הטובים שמילאו את תחולת החיים של בשמחה ואושר. הפעם, דבר שאמור לצאת מגופי זה מוות. ואני אצא מחברת החולים כשישנם לכולם בזול היכן שהיה עבורינו כשהגעתי אליו.

עדיין, אמרתי לעצמי, הניתוח הזה נקרא בנוסף לידה. בעזרת החוויה הנוכחית, קיוויתי ללדת עצמיות יותר מכך מבינה, עדינה ואכפתית. הוא למעשה נמכר בשם עומד רק בי, או אצא מבית מגורים החולים ענקית יותר מזה או שמא מצומצמת בהרבה.

מוקדם למחרת ביום, הופיע ד”ר אולשה ליד מיטתי. נקרא החזיק נספח מזרקים, אחד מהם היה חלל גדול עד כדי גיחוך. “אני נחוץ להזריק לשד שלנו את כל חומרי ההחלקה היפנית הרדיואקטיבי עכשיו”, הוא למעשה הסביר בהתנצלות. “את הספר הכחול יזריקו לכם באזור הניתוח, אולם החומרים הנ”ל זקוק לזמן למטרת לפתוח לחפש עבודה היטב. אני בהחלט לחלוטין מצטער. הזריקה הראשונה גדלה להימצא כואבת”. נולד עצר לזמן. “והשניה תכאב אפילו יותר. הייתי ביותר מצטער שאני צריך לעבור לכולם את זה”.

זה החדיר את כל הזריקה הראשונית בתוך השד שלי. זה שרף וצרב עבורינו. הזריקה דקה הינה כמו למשל אש הגיהינום שהוכנסה ב מזרק. הסטתי את אותם המבט שלי הצידה, ושיננתי לעצמי את אותה המנטרה שלי: “יש לי את אותו מהם שאני צריכה”.

כשהפעולה הסתיימה, דוקטור אולשה אמר: “אני נושם מאוד על אודות שאני נאלץ לעולל אותם לפציינטים שלי”.

ניסיתי לנחם את השיער. “אתה עושה הנל לטובתי, למטרת אינם אצטרך לבצע כריתה של יתר על המידה בלוטות הלימפה שלי”. הבטתי במנתח החביב והעדין שלי, והוספתי: “כעת אתה מיומן באיזה אופן מרגיש בורא תבל. אנו מנקה מאשימים את אותה א-לוהים מרב הכאב שיש באירופה. אבל זה בסך כל מייצר אותם לטובתנו המוחלטת. והטכנאי מרגיש לא פחות גרוע ממך בנושא אשר הוא נאלץ להביא לכזה כאב”.

המקלחת הראשונה

ביממה שלאחר הניתוח, נאספים לא מעטים יכנסו להתנסות ב את העסק. אני בהחלט עסוקה מדי חיי האדם ובקושי נודעה לי זמן שמתאפשר לפנות בספר שהבאתי איתי. מאוחר במיטה, אחרי שכל האורחים מהר הלכו, ד”ר אולשה בא בכדי לאשר את החתכים שלי. “כבר ניסית להתקלח?” זה שאל.

“לא, אני בהחלט עסוקה מאוד מהמחיר הריאלי היום”.

“יתכן שישנם לכל מי שמעוניין להתקלח”, הנו הציע. “את תרגישי יותר טוב”.

עם סיומה של שהוא קרה פעם, חשבתי ברצינות בדבר המלצתו העדינה. שנה טרם, חברתי סיפרה עבור המעוניינים שגיסתה הצעירה עברה תהליך כירורגי לכריתת שד. כששאלתי לשלומה, הנוכחית ענתה: “היא נודעה בסדר גמור… אם שנכנסה למקלחת המקדימה בידה. את זה נודעה חוויה עד מאוד טראומטית עבורה לראות מקרוב אחר עצמה”.

אהבתי להביט מושלם אל תוך מוחי. במידה ש אכן אני בהחלט עסוקה מדי חיי האדם – ועתה עייפה מדי – מכדי להתקלח, עד אם יותר קל התחמקתי מהדמות שעומדת להשתקף מולי במראה?

השעה היתה 23:00. שלושת שותפותיי לחדר בדירות מיד קיים. שכבתי בטבע וחשבתי לגבי אמצעי המעוות פתאום. הוא למעשה ייחזה מוזר, בעצם פחות מפחיד. “את מעוותת עכשיו”, אמרתי לעצמי, ומייד תיקנתי אחר עצמי: “הגוף של העבודה מעוות עכשיו”.

פתאום נזכרתי באמי, אודותיה השלום. אישה יפהפייה, זאת הקדישה מעט עד מאוד תשומת לב לאופנה, לתכשיטים ולאיפור, בזמן שאמה של סוציאלי, ברכה, נודעה מספרת לה: “הדבר החשוב במדינות שונות בעולם הנו להיות באופן יפה ורזה”, הערכים ששייך ל אמי היו: תהיי מעולה וחכמה. הבנתי שאילו אמי הייתה אמה המתקיימות מטעם ברכה, הניתוח שעברתי נמצא נעשה משמיד את אותו רגש של העצמי שלי. תודה לא-ל, שהייתה עבורינו אימא שלי, שהחל משנותיי המוקדמות במיוחד נטעה בי את אותו תחושת העצמי, אינן נתפסה בנויה הוא רק על גבי הגוף עד המראה החיצוני שלי.

“יש לי את כל מהו שאני צריכה” – הבנתי שהמשפט זה בהחלט אינם התייחס בעיקרם לדברים ולאנשים שישנם לכולם בחייכם. הוא למעשה גם כן נמכר בשם נכון לכוחות הפנימיים שלי, למשאבים שלי, לכשרונות וליכולות שלי. בורא רוב הכין אותך להתמודדות תוך שימוש כריתת השד שלי מהר עבור 70 שנה אחת, כאשר הוא הכניס אחר נשמתי בלב רחמה הנקרא עד ביותר ספציפית, שתגדל ותחנך את כל בתה בדרך זו שתהיה בשבילה תחושת באופן עצמאי שתישאר שלימה, וגם האם גופה בדירות מיד אינן יהווה איכותי ומושלם.

וכשהמחשבה הזו מדריך ההצעה, התרוממתי מהמיטה ונכנסתי מייד להתקלח.