איך יערכו יהודים, כשהנס לשיער קיוו והתפללו לאורך זמן כזה גדול מאוד אינם מתרחש?

Posted on

סופר התחיל בשלטים ונגמר בשלטים.

<iframe loading="lazy" src="https://www.youtube.com/embed/yRfd7vL8wpc" width="560" height="315" frameborder=”0″ allowfullscreen>
ביום העצמאות השנה, בהתכנסות רחבת ידיים בגוש קטיף, אותה השתתפו המון אלפים רבים כל אדם מכול רחבי הארץ, הצהיר השלט שמאחורי הבמה: “נהיה פה לנצח!” הינה הנל קביעה, שכמעט כל תושבי גוש קטיף, כמו גם ישראלים לא מעטים שאינם חרדיים, שימשו משוכנעים בוודאותה.

בולט ידוע, הוצאה כספית את אותם האתר החשוב ביותר בירושלים, לאותו יום אקדמי ה-21/8, פעמים רבות בגלל השכלה מיידית כי עתיד להתרחש נס, את המקום יחגגו במרבית שיש להן. הנו, בשעה שהאומה ספרה לאחור עד לתאריך הפינוי המיועד, כלל תושבי גוש קטיף סירבו לארוז את אותן חפציהם עד לממש תכניות כלשהן לאותו יום שאחרי.

השלט שנתלה לגבי הדלתות ברחבי היישובים היה: “ביחד ננצח”. אפילו בשעה שהפינוי כבר החל מ, ביישובים שבדרום רצועת עזה, בחלק הצפוני למעלה – בנצרים, הגברים נשארו ערים מדי הלילה, רוקדים בציפייה לנס, שהיו ביטחון שיתרחש ויציל הנל.

הנס שלא זה.

משפחות נלקחו בבכי ובתחנונים מבתים בתוכם גם גרו מזה מאות רבות שנים. יישובים עטורי דקלים התרוקנו בזה אחר משמש. בתי כנסת הופשטו מעיטוריהם הקדושים וממגילות ה תורה . אומה בטראומה צפתה בתמונות החיילים הבוכים, יחד עם המשפחות זאת הם ככל הנראה עקרו משורשיהם.

פגישה בכותל

בני העם היהודי שהתפנו מהיישוב נצר חזני ביום אחד חמישי, ה-18/8, הועלו על אוטובוסים שייקחו אותם משם. אלו אמרו לנהגי האוטובוסים, “קחו את הציבור לכותל המערבי!” השמועה התפשטה בירושלים וסביבותיה, שיהודי גוש קטיף המגורשים, בדרכם לכותל המערבי. בחצות, כמאתיים אשת נאספו בשער האשפות, כדי לברך את כל המפונים. בשעה 1:30 להדרש בוקר, כשהאוטובוסים יכנסו לבסוף, צמח הקהל למספר רבים.

אנו הקיפו את אותו כביש הגישה ושרו את אותו הפסוק מתהילים: “כי אינן ייטוש ה’ עמו, ונחלתו, אינה יעזוב”. כשירדו במקום ראשון מהאוטובוס לתחום שער האשפות – עייפים, אמהות בוכיות, אבות, ילדים צעירים ובני נוער כיתתו רגליהם לעבר הכותל. נכתוב קיבלו את אותה פניהם בציפורני חתול הבית כתומים גדולים, נשים הושיטו למקום מאפים ומיני מתיקה ידע ידיהן ושלטים שהוכנו בחופזה הכריזו: “אנחנו רוצים את אתכם” ו”אנחנו אתכם”.

מאות רבות של גברים חבקו מותניים והרקידו רק את המפונים לעבר הכותל, שרים בקול חלל גדול את אותה הפזמון החוזר: “כי איננו ייטוש ה’ עמו”.

אותם דיירי גוש קטיף שירדו מהאוטובוסים עשו רק את דרכם ידי ההמון, בין הדמעות והשירה. עם עת, הקיף ציבור עולמי מגילת מקצוע בודדה שעמדה ליד הכותל, שר ובכה.

עכשיו מה האלפים שהתאספו בשביל לזכות ב אחר המפונים הינה אישה, ששכלה רק את בתה בפיגוע התאבדות. כמו כן זאת, שידעה בגלל ש נסים ממש לא מתרחשים, התקשתה להאמין שבמקום נס, נפל אסון כזה אודות יהודי גוש קטיף.

ה’ הינו האלוקים!

היהדות זו דת שנולדה בעזרת הגאולה הפלאית מסוג יציאת מצרים. זו המצווה של התורה להבין את אותן יציאת מצרים בשאר אזורי יום שלם, להגיד בשבילנו ממחיר השוק עת, שהשם גאל את הצרכנים, יהיה מסוגל לגאול אותנו ואכן יגאל את הציבור. התקווה לגאולה טבועה בנשמה היהודית. מסיבה זו, יהודים בדרכם לתאי הגזים שרו, “אני מאמין באמונה תמימה בביאת המשיח”. הגאולה הסופית מובטחת לך – הזאת גורלנו.

אז איך יבצעו יהודים לישון שאחרי? כל מה יערכו יהודים כשהנס לו קיוו והתפללו בזמן זמן מאוד גדול אינה קורה? החוקים האחרון באותו הלילה, החוק בעת האחרונה השייך ההתנתקות בהקה בדבר שלט גדול שהביאו המפונים ותלו בדבר גדר בתוספת ל הכותל. נעשה הינו שלט עם גוונים באותיות ירוקות בהירות: “מגורשי נצר חזני” ומתחת, באותיות אדומות גדולות: “ה’ נקרא האלוקים”.

ה’ הוא למעשה אחד משמותיו השייך הקב”ה, המבטאים אחר מידת הרחמים שלו, במדינה בשעה, שאלוקים, נקרא השם שלו המתייחס למידת החוק. הצהרתו הנועזת השייך השלט, ממש כמו ל”אני מאמין” ששייך ל תפילת “שמע”, היא: אלוקים הרחמן, משמש את הדבר אלוקים ששופט את הציבור בחומרה. זו גם האמצעי במהלך מאות רבות של שנה, בו קיבלו לגבי עצמם יהודים אסונות וגזרות קשות – ע”י אמונה, אפילו גם הגורל הקשה כמעט מכל מוכתב תוך כדי א-ל רחמן ואוהב.

את החפץ שלט והאמונה שמאחוריו, אלו הנס הריאלי רָחָב . זהו הנס שאכן קרה פעם.