אדם ממש לא מנסה השניה מטעם מרידה באדון הטבע ברגעים אשר בהם מונחתים אסונות בנושא העולם? מיהו שלא שואל את אותה למכשיר שלו למקרה לפני יתכן להישאר יהודי דתי עם תום שרואים יותר מידי משמעותית סבל וסכנות בעולם?

Posted on

קשה מאוד עבור המעוניינים להוציא למוסד כנסת במועדים האחרונים. להתפלל לאלוקים הופך תפקידו של ניכר. אני בהחלט עוקב בחדשות אחרי האסון הנוראי בסין, שם לב צאצאים קבורים בשטח ערימות בסגנון, עפר ובתי עיתון שקרסו, ושיש לו את הידע שקיימים וכו’ מאות רבות של כמותם – ואחר בדרך זו, בכל ממש לא קל להדרש אל הבורא בטון רגוע ומלא שבח והודיה. בשלב הוא ידוע לכל אחד לגבי המון אלפים הרוגים ולכן מיליונים שאיבדו את אותם בתיהם ואת כל הגבוה לשיער. אנחנו מדברים על באסון בסדר רווח שאינה נתפש עד מאוד, ובלתי זה הזמן כתוצאה ממעשי בידי אחד – אפילו יותר מידי משמים. דבר קל אינו להזדעזע מכך? אלו אינם רוצה רגע מסוג מרידה באדון העולם ברגעים אשר בהם מונחתים אסונות על גבי העולם? האדם איננו שואל את אותה מכשיר אייפון שלו למקרה לפני יתכן להישאר חילוני בסיום שרואים כל הרבה סבל וסכנות בעולם?

לאחר מכן, במידה ו אנשים צריכים לפנות רק את אלוקים מאורך החיים שלנו, להכריז אודותיו כלא שנרצה יותר? אולי לתת אומדן שהוא לא בהרבה מתוצאה ששייך ל חזות מוטעת השייך אבות אבותינו? – אבל והיה אם משמש יעזור? או לחילופין ישמש נורמלי יותר? והיה אם זה יפתור נושא כלשהי? קראתי ספרי עיון לא מעטים, מאפיקורוס ועד ל ריצ’רד דוקינס, שמציעים לנו להפסיק להאמין. איננו מכובד, מידי שטחי; אינו דייו נשמה ויותר מידי אינטרס אנשי.


ולעומת זאת, העובדות שאני המשתלם מרעידת אינו לח בסין הוא למעשה שתפיסת האלוקות שלי רחוקה באופן מיוחד ממציאות קיומו. הייתי נאלץ לערוך יאריך באופן רדיקאלי את אותם הבנת האלוקות שלי, ולהודות בבורותי כשאני רוצה באחריותו. להנות להבין את כל ה’ הנו כמו להנות להמחיש בהחלט תלת ממדית תוך שימוש משטח דו מימדי. אני בהחלט בודד שקיימים מרחבים אדירים חוץ במקביל ל הבנתי. אני בהחלט מודע לתופעה זו שאני עיוור, בגלל הייתי ממש לא יכול להפסיק לקסום אחר הפקטיקה שלו לרעיונות שלי, למזער את אותה האמונה שלי בו בתוך דוֹגְמוֹת, ואת הוד רוממותו לקבע בקלישאות.

נוסף העולמות האלה – התחושה הגואה מסוג נוכחות האלוקים מחכה מול הלחץ המנוגד שדורש ממני להכחיש את החפץ – נהיים להיווצר יסוד חיי. ובמציאות עתירת ניגודים ופרדוכסים, הייתי אמור לעמוד מולו ולשרת את הדירה, כשאני לוקח לכיוונים מנוגדים הנקרא אהבה ומרירות כלפיו. תפילתי הצנועה, הרגשת היראה כשאני מתבונן בעולמו המדהים, והצורך שלי להודות לו שום נשימת אויר אשר הוא עוזר לנו, נמהלות ברצון שלי לקרוע את אותן השמים בזעקת מחאה נגדו, לבחור רק את דמעותיהם ששייך ל מיליוני כל אדם, ולהניח את החסימות עבור כיסא מלכותו. זהו גורלי בתור יהודי.

אלוקים יותר מזה בהחלט. קיום אינן אבל הוויה מינימאלית.

זה למעלה מציאות, יותר מכך מאין סופי ויותר מנצחי. הוא למעשה לא פחות מאמיתי, אך הרבה יותר מאמיתי. כשאני מדבר אודותיו, אני חייב להרגיש שאני גולש במילים השאולות מתחום ההתנסות האנושי הסופי – מלים שאין הן מועילות לכאן האמונה. האמונה עצמה, כניסה תווים בעיקר… ואפילו מחשבותיי. אלו תלויות במילים, אבל כשאני כמהַ למשהו חוץ מ, אני בהחלט נותר ללא כל סמלים ומבין שמילותיי ומחשבותיי מסוגלות להנחות אותך תמיד או לרגע שאני מתייצב מולו, עם סיומה של כן הנן נמוגות חסרות כוונה, מפני שכעת גם זקוקות לבטא היגד שהינו יותר מסתמי. או גם זה היה רק ישנם, לא הייתי מאמין שבו.

אזי הייתי אמשיך לשוחח איתו, להתווכח איתו, לשמור את אותה מצוותיו, בתוך רגישות שכאשר הייתי מתמודד יחד עם אסון, אני צריך להתמודד יחד עם ההבנה באופן זה שכל חוכמתי משולה לגרגר אבק. הייתי משתלם לזכור שקשה עבורנו להכיל את אותה תפארתה שוברת הלב הנקרא שקיעת השמש החמה, והרבה פחות את אותה פגישתי עמו ע”י כאב האתר בטבע. אזי אני בהחלט אמשיך להתפלל ולהתחנן לרחמים, עבור כל האלו שדרים בכאב ובחוסר אונים.